נהיה לו חיוך גדול. גם שפת הגוף שלו השתנתה..

לכבוד ד"ר רועי פורר וצוות המרפאה,

עוד בחדר לידה נודע לנו שנתן יעקב נולד עם לשון קשורה.

בבית החולים שכנעו אותי שזה לא מפריע אם הוא עולה במשקל. הגענו אליך בגיל 10 חודשים בעיקר בגלל בעיות יניקה, הסתבר שנתן עשה את פעולת היניקה עם החניכיים ולא עם הלשון וברגע שהתחילו לצמוח השיניים ההנקה הייתה כואבת ובלתי נסבלת. אמרת לנו שבשביל הנקה הגענו מאוחר מידי וניתוק הלשון כנראה לא יעזור עכשיו.{כי בגיל כזה הוא לא יתרגל  לינוק אחרת} שלחת אותנו עם חוברת הביתה ולאחר קריאה מעמיקה התחלנו לשים לב לכל מיני בעיות במשפחה שלא ידענו שקשורות ללשון.

ייחסנו חשיבות בעיקר לבררנות באוכל, נתן כמעט ולא אכל פירות וירקות. הוא פורר כל הזמן מלפפונים ותפוחים, בעצם מצץ את המיץ והשאיר ערמות של פרורים על הרצפה.
עד גיל שנה ו3 חודשים אכל את כל הפירות והירקות בחתיכות שלמות. וכמו שבלע ככה יצא. בחתיכות גדולות או בעצירות. בקיצור, היה בלגן.. ראיתי שמבחינת הדיבור הוא בסדר יחסית לגילו, אך בהשוואה לאחיו הגדולים ראיתי בעיות: הוא היה בולע אותיות ואומר מילים רק עם שני הברות. דבר שלא התאים להבנה שלו. למשל אמר פאה במקום פרה או שוש במקום סוס, ולא אמר כלל מילים ארוכות.

חזרנו אליך שנית. עשינו את הניתוק. והכל עבר בשלום ובזריזות. הגענו הביתה, ונתן יעקב התנפל על קערת מרק ירקות קרה, בלי לברור אף ירק, גמר את כולה. אח"כ בלילה ישן לילה שלם. הייתי בשוק. (חשבתי אולי בגלל הטשטוש של היום) אח"כ עוד לילה שלם. שתבין, הייתי רגילה כל לילה לקום מהצרחות של נתן שהתעורר ולהחזיק אותו שעה שעתיים על הידיים צורח, בוכה עד שנרדם. כל לילה- שנה ושלושה חודשים. הוא היה מחזיק אותנו לילות שלמים ערים. מאז הניתוק, השינה שלו רגועה ושלווה, והוא ישן לילה שלם (כבר כמעט שלוש שנים). לא מתעורר מכל רעש קטן, מדהים!

עם האוכל הוא נהיה בהדרגה פחות ופחות בררן. אוכל סלט עם מלפפון ועגבנייה (מסתבר שהגננת הייתה מוציאה לו את המלפפון מהסלט שהיתי שולחת לו כל יום, היא אמרה שהוא לא אוהב מלפפון ויורק אותו. זה זעזע אותי והדליק לי נורה אדומה אז). העצירויות נעלמו. הוא שתה בקבוקים בשכיבה, דבר שסירב בתוקף לפני הניתוק.
גם בדיבור היה ממש פלאים, תוך שבועיים קפיצה משמעותית. הוא הגדיל את אוצר המילים, והתחיל לדבר יותר ברור ובקול צלול. כמו"כ התחיל להשמיע אותיות וצלילים שהיה מבליע, התחיל לזוז אצלו משהוא בפנים ליד השפתיים.

אח"כ התחיל לעלות יפה במשקל והוא קיבל פנים עגולות וחמודות. לא מחודדות כאלה עם שפתים קפוצות. אפשר לראות תמונה שלו מהגן חודש לפני וחודש אחרי, נהיה לו חיוך גדול. וגם שפת הגוף שלו השתנתה. יותר ביטחון. יותר שחרור. רץ טוב יותר ויותר ישר.

לפני כשנתיים הבאתי את בני משה- אז בן 7- לנתק לו את הלשון.

משה סבל מהרטבות לילה כל לילה למרות כל מה שניסינו לעשות, אמרנו לא לשתות שעה לפני השינה, שלחנו אותו לשירותים לפני השינה ו3 פעמים במהלך הלילה. שום דבר לא עזר, כל לילה היה 'בריכה' במיטה.

בנוסף, כל עונת מעבר היה חוטף אנגינה ומקבל אנטיביוטיקה לשבוע. הייתה לו שינה קלה ולא רגועה, הוא היה מתקשה לקום בבוקר וקם עייף.

והקושי הגדול שהשפיע על כל המשפחה- כשחזר הביתה מהחיידר, הוא היה מפרק את הבית והולך מכות עם כל הסובבים אותו.

אחרי ניתוק הלשון, הוא הפסיק להרטיב, לחלוטין!! האנגינות נעלמו לחלוטין! הוא התחיל לישון הרבה יותר טוב, ונהיה נינוח ורגוע, עדיין מלא מרץ ואנרגטי אבל יותר נוח, ללא עוקץ.

הניתוק ממש הציל אותו ואותנו!

רציתי שוב לומר תודה מקרב לב.

לפרטים ובירורים, חמוטל, נייד : 054-5640752